חינוך יציבה וקידום מעמד האישה הבדואית 

מבוא: החל מסוף המאה ה-20 חלה 'הפשרה' של הטאבו הבדואי על יציאת האישה לעבודה לאחר הנישואין. התרחשות זו נובעת מן ההכרה המחלחלת שיכולתה הכלכלית-עתידית של הבת עולה על זאת של הבנים. הסיבה היא שכל בן 18 מסוגל כבר לצאת לעבודה בתחומים כגון שמירה וניקיון, עבודות עפר וצבא, בעוד שהצטמצמות שטחי המרעה וצפיפות האוכלוסין מותירים את הבנות חסרות מעש. על כן התמריץ והסיכוי לרכוש השכלה על תיכונית והכשרה מקצועית גדולים יותר, ועימם רמת הכנסה גבוהה ועולה עם הצטברות הוותק.

דוגמא לכך היא ריבוי מורות בחינוך אשר באופן מסורתי מושתת על מורים גברים .

השפעת ההשכלה ותעסוקה לאחר הנישואים על בריאות היציבה:

שעות מצטברות של ישיבה בכיסא והשפעתן על גוף האדם.

הגורם המשפיע ביותר על היציבה הם החיקוי של יציבת ההורים ,מודלים של יציבה בסביבה התרבותית ומספר שעות הישיבה בכיסא מן הגיל הרך ועד בגרות אצל גברים , ועד ההיריון הראשון אצל נשים.

על כן האפקט הישיר של רכישת השכלה וכל עבודה שנעשית בישיבה נמדד על פי מספר השעות הנדרשות לשהייה ביציבת ישיבה. הממוצע היומי לאישה משכילה ועובדת בישיבה הוא 12-14 שעות, כולל שעות ישיבה בתעבורה. לאחר ההיריון הראשון משתנה יציבת האישה כפי שמשתנים מרכיבים ביולוגיים אחרים באופן בלתי הפיך.

תוצאות רב דוריות של ריבוי שעות ישיבה בכיסא:

עקמת עוברית* ותוצאותיה האפשריות

ישיבה ממושכת או קצרה יוצרת עיכוב בתהליכי הנשימה, מערכת העצבים וחילוף החומרים.

ישיבה מן הגיל הרך ללא היגיינה הנובעת מן ההכרה שהכיסא הוא מוצר טכנולוגי ועמדת עבודה הדורשת הכשרה יוצרת הרגלי יציבה אישיים גרועים.

ישיבה ממושכת בשלב ההתבגרות המינית עשויה להשפיע על תקינותו של תהליך ההבשלה המינית ויציבת הרחם** בחלל הבטן.

כל אלה משפיעים באופן ישיר על תהליך ההיווצרות של עמוד השדרה של העובר והסיכון להתפתחות עקמת עוברית.

תוצאות אפשריות של עקמת עוברית על בריאות הפרט:

א- סימטריה של האיברים ולקויות קשב-היגיון בשל וויסות מתח שרירי לא תקין.

מופע זעם מחזורי*** כהרגל נרכש ואירוע פסיכו פיזי.

טראומה רוחשת של היציבה כאירוע מכונן בחיי הבוגרים.

פתרונות: יצירת מושג של חינוך יציבה, וזיהוי מתודות העוסקות בתחום .

הצבת ההיגיינה של היציבה בשורה אחת עם היגיינת הפה וחינוך מיני.

הגדרת אמצעים מעשיים של הוראת היציבה בהקשר של ישיבה בכיסא.

פתרון יישומי ראשוני: יצירת 'תרגיל' לביצוע בישיבה בכיסא שיש בו עקרונות של יציבה נכונה ואפקט מיידי על היציבה. השמתו בבית הספר החל מכיתה א ועד בגרות .

הכשרת בעלי תעודה במקצועות יציבה מובהקים(מאמנויות לחימה ורכיבה ועד ריקוד, גששות, נהיגה מקצועית וטייס) בהדרכת התרגיל וביצועו בכיתה.

סיכום: הפרדוכס של היציבה

יש להתייחס אל הישיבה בכיסא מן הגיל הרך ועד בגרות כטראומה רוחשת שיש לה כל התסמינים של הדחקה היוצרת פרדוכס:

מחקר מדעי ורפואי של היציבה הינו תוצאה של השכלה פורמאלית הנקנית בישיבה.

הישיבה בכיסא יוצרת הדחקה של מודעות ליציבה.

חשיפה ממושכת לטראומה של היציבה אינה מאפשרת התייחסות מושכלת ליציבה, יצירת מחקר מדעי וחינוך מונע.

בשל פרדוכס היציבה לא ניתן לצפות שהמערכת החינוכית ממלכתית שיסודותיה פורמאליים ומדעיים תוכל להכיר בחינוך יציבה כפי שהיא מכירה בחינוך להיגיינה אישית או חינוך מיני.

על כן אפשר שרק צרוף מקרים אקראי של קהילה מבודדת ומספר מועט או אף פרט בודד שמצליח להבקיע את מסך הטראומה ומתקיים בניהם תהליך של הפריה הדדית יוכלו ליצור שינוי ערכי בחברה כולה.

אפשרות אחרת היא שקהילה אשר המסורת שלה מושתת על ישיבה-שהייה על הקרקע ושאינה חשופה לטראומה רב דורית של היציבה ועקמת אינה מחלה שכיחה בקרבה תוכל להפנים ביתר קלות את הצורך בהתייחסות לכיסא כאל עמדת עבודה תלוית הכשרה, ולקבל על עצמה את הנחיצות שבחינוך יציבה בהקשר לכיסא כחלק מתהליך הלמידה.

אישוש לרעיון זה אני מוצא בהתנסותי עם בני העדה הבדואית, שבה ההפרדה בין שימוש בכיסא בשעות הלימודים והעדר מובהק של הישיבה בכיסא מחיי הבית היא שרירה ומובנת מאליה.

מאידך, אם לא תשכיל החברה הבדואית לנקוט בצעדים של היגיינת היציבה היא עלולה ללקות בכל התסמינים של חברת יושבי הכיסאות בתוך שני דורות, שהם בעיקר עקמת רב דורית, מופע זעם מחזורי כהרגל נרכש ומולד, ושינוי מהותי בטבעו הנפשי של הפרט.

ההרצאה כוללת הדגמות על מתנדבים מן הקהל.